חכמת ההמונים

בכל שנה אני מלמדת כיתות ייחודיות (מב"ר ול"ב) ומקפידה לתפוח קבוצת ווטצאפ עם התלמידים מכיוון שקשר מיידי ואישי חשוב בכיתות אלה.
יום לפני בחינה בהיסטוריה, באופן קבוע התלמידים מתחילים לשאול בווטצאפ האישי ואני מבקשת מהם להפנות את השאלה לווטצאפ הקבוצתי. ואכן הם מפנים את השאלה ומיד תלמידים אחרים משיבים לשאלה שנשאלה. בצורה זו נוצרת קבוצת למידה וירטואלית, שבה נתרם לא רק השואל אלא גם אלה שלא שאלו מסיבות שונות: שכחו שיש מבחן, התביישו לשאול, חששו שילעגו להם וכו'. בשיח הלמידה שנוצר אני משתדלת לא להתערב (אלא אם כן יש טעויות הדורשות התייחסות), וכך האחריות ללמידה עוברת לקבוצת השווים. 

משחוק

לנעזר במשחוק לצורך תהליכי הוראה-למידה במהלך השיעורים יש יתרון אדיר, מכיוון שהוא מצליח לעורר בתלמידים הן עניין, הן הנעה ללמידה והן תחושה של למידה אך לא בדרך הקונבנציונלית (ולעיתים המשעממת לדידם).
דרך נחמדה לסכם נושא/פרק לימוד באמצעות קהוט - כלי דיגיטלי המאפשר יצירת חידון הכולל שאלות בעלות 4 תשובות, הוא מאפשר לכל חברי הכיתה להשתתף באמצעות הסלולרי ואף להתחרות זה בזה על תשובה נכונה ומהירות תגובה.
הקהוט יוצר דרייב בקרב התלמידים להשתתף, לענות נכונה ובצורה מהירה. ברגע שהתלמידים יודעים שבסוף נושא הלימוד נשחק בכלי זה, הם מקשיבים ומשתפים פעולה במהלך לימוד הנושא.
אפשר לבקש מן התלמידים כהכנת שיעורי בית לכתוב כ- 10 שאלות ותשובות לכל שאלה בכלי דיגיטלי זה. כך הם יטמיעו, יבינו ויזכרו טוב יותר את החומר הנלמד, ושיעורי הבית יהפכו ממטלה משעממת למטלה כיפית.

היפוך אחריות

אתן דוגמא דווקא מהוראת מחשבת ישראל, שכן יחידת לימוד זו אינה לבגרות בבית ספרנו ואפשר להגיע ל"למידה אחראית" ללא חשש מאיבוד שעות:

הנושא המרכזי שסובב בהוראת מחשבת בבית ספרנו הוא דילמות מוסריות.

המשימה של התלמידים כחלק מההערכה החלופית מחולקת לשלושה חלקים.

בחלק הראשון של המשימה עליהם לבחור כתבה/סרטון מהרשת המשקפים דילמה מוסרית, בנושא שמעניין אותם.

בשלב השני עליהם לנתח את הדילמה על פי מודל לניתוח דילמה, לכתוב מה תהיה הכרעתם אילו זו היתה הדילמה האישית שלהם ולבסס מן המקורות (הלכה, משפט, אקדמיה וכו') . 

בשלב השלישי עליהם להציג את עבודתם בדרך דיגיטלית: סרטון אנימציה, כתבה עיתונאית מצולמת, קהוט וכו' וכ', כל אחד כרצונו.

בשלב זה עליהם להציג את העבודה בכיתה ולנהל דיון בן 10 דקות או יותר בנושא.

למעשה האחריות שלהם ללמידה באה לידי ביטוי לאורך כל שלבי העבודה, החל מחיפוש הדילמה, דרך חיפוש ביסוס לדעתם מן המקורות ברשת, הצגת העבודה בדרך יצירתית מול חברי הכיתה וכלה בעמידה מול הכיתה.

למידה מבלוגים מטלה 4

"הבנת הנקרא, חיפוש מידע ואוריינות מידע הן שלוש מיומנויות נדרשות לילדי העתיד", כך טוען פרופסור מיטרה. לקראת סוף הסרטון. 
גם אני כעוז מסכימה עם דברי מיטרה, ולשם כך יש לשנות את שיטת ההוראה-למידה במדינת ישראל.
מערכת החינוך חייבת להתעדכן בהתאם למהפכה הדיגיטלית. יש ניצנים לכך אולם העולם הדיגיטלי הוא ככ מהיר, ומהערכת ככ מסורבלת, כך שקשה לה להדביק את הקצב.

לגבי מודל הכיתה ההפוכה: אני כן הייתי שמחה לנסות את מודל הכיתה ההפוכה. המודל אינו מתאים לכל אחד/כיתה, ולכן יש לבדוק באילו כיתות ניתן ליישם מודל זה.

כמובן שבנוסף למיומנויות שהזכיר מיטרה, יש מיומנויות נוספות שתלמידי הדור הדיגיטלי צריכים לרכוש בבית הספר, מה שאינם יכולים לרכוש מול הרשת: חיברות, כבוד הדדי, ובקיצור: חינוך לערכים.  

מציאות רבודה

איתרתי תמונה בעלת מציאות רבודה שנקראת:
"מבצעי המחתרות נגד המחנה הבריטי בשרונה", שיצרו תלמידי בית ספר שבח מופת.
להלן הלינק:

https://www.thinglink.com/scene/636825544775696385

לתמונה מצורפים קישורים עם תמונות נוספות, חומרי רקע בנושא וכן סרטונים הקשורים לנושא.

הרעיון מאוד יפה, תמונה אחת שמאגדת בתוכה נושא שלהם המועבר לתלמידים בצורה יפה ויזואלית ובצורה מעניינת.

רשמים מיצירת האתר

תבנית האתר של מורים להיסטוריה מאוד ידידותית למשתמש וזה הפך את כל החוויה של יצירת האתר לקלה ונעימה.

מאוד נהניתי לעבות את האתר בחומרים נוספים ולהשתמש בתוצרים.

טרם חשפתי את האתר בפני תלמידיי. מתכוונת לעשות זאת במהלך חודש זה.

הכתובת לאתר היא: https://sites.google.com/site/azrielimor/

תודה על התבנית שעונה על הצרכים שלי כמורה להיסטוריה.

יום טוב לכולם,
לימור

מאפייני המרחב הדיגיטלי/לימור עזריאל

3 רעיונות שהוצאתי מההרצאה המרתקת הם:

1. ליצור עולם מדומיין, למשל: ללמוד על נושא מסויים וכל תלמיד צריך לייצג דמות, ללמוד עליה, להבין את מהלכיה, להציג אותה, לדעת לנהל משא ומתן בשמה, לדעת מהן האינטראקציות שלה עם דמויות אחרות. זוהי למדיה עדכנית ויותר מכל מעניינת. למידה תוך כדי משחק היא מרתקת והיא הדרך טובה להבניית ידע. רעיון מעולה ללמד היסטוריה.

2. ללמוד מסינגפור - לבקש מן התלמידים להסתכל על העולם ולחזור לכיתה למחרת עם שיעורי בית: נושא לחקר מתחום עולם הילד, מעולם מושגיו, מתחומי העניין שלו. המורה ידריך את הילד וינחה אותו מתודולוגית, מוסר, אתיקה וכו'. בהמשך כל תלמיד יכול להציג את עבודת החקר שלו בפני הכיתה ואף להעביר דף עבודה לתלמידים ולהפעיל אותם בלמידה. בנוסף למיומנויות שהילד רוכש, לעניין וההנאה שהוא מפיק מחקר עצמי, יש ערך מוסך ל"הסתכלות על העולם" מבחינה פילוסופית/ערכית.


3. רעיון שלישי דן בסייבר-ספייס- לא רק להשתמש בטכנולוגיה ככלי עזר צבעוני להוראה אלא גם להבין את הסייבר-ספייס, שאני מודה, לצערי, לוקה בהבנתו. אני בטוחה שאם הייתי מבינה יותר, השימוש שלי היה נכון יותר ומפרה בהוראה.

בעניין זה אני חייבת לציין, כי מערכת החינוך אינה מעניקה למורים בסיס דיגיטלי  סביר להוראה: המחשבים מיושנים, יש אינטרנט במרחב חלקי של בית הספר, המקרן לא תמיד עובד. כל זה מקשה עלינו להעמיק ולהבין את הסייבר-ספייס, בעוד אנו עסוקים במאבק בתפעול המערכות המיושנות הללו.

בהצלחה,
לימור עזריאל