יום ראשון, 17 בינואר 2016

מאפייני המרחב הדיגיטלי/לימור עזריאל

3 רעיונות שהוצאתי מההרצאה המרתקת הם:

1. ליצור עולם מדומיין, למשל: ללמוד על נושא מסויים וכל תלמיד צריך לייצג דמות, ללמוד עליה, להבין את מהלכיה, להציג אותה, לדעת לנהל משא ומתן בשמה, לדעת מהן האינטראקציות שלה עם דמויות אחרות. זוהי למדיה עדכנית ויותר מכל מעניינת. למידה תוך כדי משחק היא מרתקת והיא הדרך טובה להבניית ידע. רעיון מעולה ללמד היסטוריה.

2. ללמוד מסינגפור - לבקש מן התלמידים להסתכל על העולם ולחזור לכיתה למחרת עם שיעורי בית: נושא לחקר מתחום עולם הילד, מעולם מושגיו, מתחומי העניין שלו. המורה ידריך את הילד וינחה אותו מתודולוגית, מוסר, אתיקה וכו'. בהמשך כל תלמיד יכול להציג את עבודת החקר שלו בפני הכיתה ואף להעביר דף עבודה לתלמידים ולהפעיל אותם בלמידה. בנוסף למיומנויות שהילד רוכש, לעניין וההנאה שהוא מפיק מחקר עצמי, יש ערך מוסך ל"הסתכלות על העולם" מבחינה פילוסופית/ערכית.


3. רעיון שלישי דן בסייבר-ספייס- לא רק להשתמש בטכנולוגיה ככלי עזר צבעוני להוראה אלא גם להבין את הסייבר-ספייס, שאני מודה, לצערי, לוקה בהבנתו. אני בטוחה שאם הייתי מבינה יותר, השימוש שלי היה נכון יותר ומפרה בהוראה.

בעניין זה אני חייבת לציין, כי מערכת החינוך אינה מעניקה למורים בסיס דיגיטלי  סביר להוראה: המחשבים מיושנים, יש אינטרנט במרחב חלקי של בית הספר, המקרן לא תמיד עובד. כל זה מקשה עלינו להעמיק ולהבין את הסייבר-ספייס, בעוד אנו עסוקים במאבק בתפעול המערכות המיושנות הללו.

בהצלחה,
לימור עזריאל 

תגובה 1:

  1. אין צורך להמתין למשרד החינוך, לדוגמא - עבודה בשיטת הכיתה ההפוכה לא מצריכה שימוש במערכות ובעזרים בית ספריים. נדבר על כך.

    השבמחק

תודה!