1) בהרצאתו, דר' הסגל מדבר על סייבר ספייס
כמחרב העיקרי שכולנו חיים בו היום. הוא מציין את החשיבות הרבה להיכנס למקום הזה
ולפגוש שם את תלמידינו, שחיים כבר בעולם הזה. אין ספק כי בתפקידינו כמורים
אנחנו צריכים ליישר קו עם התלמידים שלנו ולפגוש אותם ב"מגרש המשחקים
שלהם"- כי שם הם יהיו הרבה יותר פנויים ללמידה. עם זאת, צריך לדאוג לבסס להם
את ההרגלים הטכניים הנכונים- באותה מידה שאנחנו לא מוותרים על כתיבה עם עפרון-
אנחנו חייבים לבנות אצלם את הסבלנות בעבודה, ואפילו את ההבנה ואת היכולת לעבוד עם
כלים 'עתיקים' כמו אי-מייל ולחשוף בפניהם את מאגרי המידע הנכונים- שלא ילכו לאיבוד
בפינות חשוכות אי שם בעולם הווירטואלי.
2) המושג "קהילה" השתנה
לחלוטין. היום אנחנו יכולים לייצור קבוצת לימוד עם אנשים מכל העולם או לשחק בערב עם דמויות
דמיוניות עם ילדים מכל הארץ. חשוב לנו לוודא שב"צמצום" הקהילות הזה לא
הולכים לאיבוד במרחב הגדול. יש הזדמנות ללמוד על הסביבה, הארץ והעולם- אבל שוב, לא
ללכת לאיבוד במרחב הזה.
3) "מה אפשר ללמוד מסינגפור?"- אפשר לבקש מהתלמידים להסתכל סביב. לגלות מה
מעניין אותו. התפקיד שלנו כמורים הוא להנחות אותו למצוא את הדרך ללמוד עוד. הקלות שבה
אפשר להציג את הדברים האלה לעמיתים בכיתה יכול למנף אותנו ללמידה מתוך הבנה עצמית.
ההסתכלות על העולם מעשירה, ואנחנו נמצאים בתקופה מצוינת.
בעיניי, מורה או מורה שמסרבים להתחבר למערך
הטכנולוגי מתוך גישה של "אני לא מבין במחשבים האלה" וכד'- בעיניי
אינו ראוי להיות מורים. כיצד אנו מצפים מתלמידינו שילמדו נושאים חדשים, בעוד אנחנו
מסרבים להתפתח ולצמוח. (אני עדיין זוכר איך מורות מחו על המעבר מגירים לטושים).
חשוב לנו מאוד להתפתח ולהתחבר לעולם הזה- אנחנו ושואפים לחנך, ואי אפשר לעשות את
זה אם אנחנו לא מדברים את השפה שלהם.
(עוד הערה- למרות הרצון של חלק מהמורים להתפתח ולהבין את השפה- אנחנו
עדיין נמצאים בפיגור טכנולוגי בתוך בית הספר מבחינת משאבים.... אינטרנט מיושן שאם
נוכל אין מי שיתקן, מקרנים עם חיבורים ישנים, תוכנות מחשב לא ידידותיות וכד'.
שיפור רציני של משרד החינוך בתחום ישדרג את איכותם של המורים ואת היכולת שלהם
להתפתח.)
אחלה תמונה, אהבתי
השבמחקתודה!
מחק