צפיתי בהרצאה של דר' אלון הסגל, אלה שלוש הנקודות אליהן אני אתיחס:
עולם גלובאלי-לוקאלי
כמורה
לאזרחות ואזרחות דיגיטלית, אחד הדברים שנוצרו בכיתה - באופן כמעט אוטומטי -
הוא קבוצות ווטסאפ לכל אחת מהקבוצות. ברור לי כי במקביל לקבוצות אלה נפתחה
לפחות עוד קבוצה אחת של התלמידים בלעדיי.
בתור המבוגר האחראי עליי להזכיר כל הזמן לתלמידים את ההשפעה שיש לדברים שהם כותבים סביבה אינטרנטית על העתיד הקרוב והרחוק.
ההתפתחות הטכנולוגית מביאה להעברת מידע רב בזמן קצר להמונים
אחד
מ'עמודי היסוד' של אזרחות דיגיטלית הוא היכולת של אנשים לחפש ולמצוא, לסנן
ולמיין מידע בזמן קצר. הצפת המידע שיש כיום באינטרנט במדיומים השונים:
טקסטואלי, אודיו ויזואלי, אודיו, וחזותי. דורש מכולנו יכולות סינון מידע
באופן כמעט אוטומטי. לשם כך יש ללמד את התלמידים כיצד לחפש נכון ובצורה
ממוקדת כך שהתוצאות הטובות ביותר יופיעו בזמן הקצר ביותר, זה מתקשר סעיף
הבא:
עולם העבודה משנה פניו
מערכת
החינוך היא המערכת העתידנית ביותר (פרופ' פסיג בספרו 2048) על כן מערכת זו
חייבת להיות מעודכנת הן בתכניה והן במיומנויות שהיא מלמדת את הנמצאים בה.
לצערנו המצב לא כך היום וקיים פער אדיר בין מה שנלמד במערכת החינוך
הממלכתית לבין מה שמצופה מבוגריה. אם לא ניקח יוזמה ונלמד מיומנויות
עתידניות, בוגרי המערכת לא יהיו מסוגלים לספק תוצר מיטבי בעולם העבודה.
בנימה
אישית, נדמה לי כי אנו שופטים את הדור אותו אנו מלמדים על פי קריטריונים
שאינם עדכניים. אנו מנסים ל'כבול' אותם בפרדיגמות שאינן מעשיות בשבילם.
לכן, עלינו לבחור בקפידה על מה עלינו לשים דגש ולרכז מאמצים בתחום זה הן
בתחום חינוכי והן בתחום הדוגמה האישית. או כדברי יוסי שריד ז"ל:
"אם
יש דוגמה אישית, חברות וחברים, אין כבר צורך בחינוך. הדוגמה האישית היא
בעצמה מחנכת. היא מדברת בעד עצמה. ואם אין דוגמה אישית, כל החינוך שבעולם
לא יעזור."
היי יאיר,
השבמחקתודה על תגובתך המעמיקה, אני שמח שאתה איתנו בקורס ואני מניח ויודע שתוכל לתרום רבות.
אני בהחלט מסכים איתך לגבי הנושא שהעלת בנוגע לקריטריונים שאנו שופטים את הדור, הבעיה המרכזית היא שאנו המורים לא מדברים באותה שפה של התלמידים. בניגוד לפערי דורות בדורות הקודמים, בעידן הטכנולוגי העכשווי פער הדורות בין המורים לבין התלמידים בא לידי ביטוי באופן הרבה יותר מוקצן, הגידול בפערים היום הוא גידול אקספוננציאלי.
תלמיד שמחזיק סמארטפון חושב באופן שונה לחלוטין ממורה שמחזיק גיר.
הגישור על הפער שנוצר הוא משימה מורכבת ומטרתה לצמצם פערים ולאפשר למורה לדבר כמה שניתן בשפת התלמיד.
אני גם מסימה עם יאיר ועמית שהתקשורת בין המורה לתלמיד צריכה להשתנות. הפער עלול לגדול תוך זמן קצר וזה הזמן שלנו כמורים להכיר ולהשתמש בהוראה עתידנית, כדי לתקשר נכון עם תלמידנו שחיים את העולם הזה ביומיום. אין לנו ברירה ...
השבמחקשלום יאיר ושלום למגיבים אני חושב שהשפה שאיננו מדברים עם התלמידים זה נושא טעון שאפשר לראות אותו מזוויות שונות פערי הגיל והנסיון בחיים יוצרים פערים אוביקטיבים. אך אני לא חושב שאין שפה משותפת יש שוני בזויות הראיה לגבי נושאים אך לחלוטין אני מרגיש כי ניתן ליצר שיח שהשיח הקיים הוא טוב אך יש להעמיקו וללמוד כיצד לוקחים את זה עוד כמה צעדים קדימה. ההוראה מתפתחת לכיוונים חדשים אני מרגיש את זה בבית הספר והתהליך הוא איטי אבל מתרחש
השבמחקיאיר
השבמחקאני רוצה להתייחס בעיקר לנקודה השלישית שהעלית, כתבת שעולם העבודה כיום משנה לחלוטין את פניו, ויש פער בין מה שנלמד במערכת החינוך לבין מה שמצופה מבוגריה. אני מסכים אתך לחלוטין, וחושב שהיית עוד עדין בדברייך. לא רק עולם העבודה משנה את פניו, העולם משתנה במהירות ולצערנו מערכת החינוך ואלה שקובעים את פניה שמרנים מאד ואינם מצליחים להדביק את השינויים. אחד מהשינויים המהותיים הוא לדעתי שאיננו יכולים כיום לצפות מה יידרש מבוגר בעוד 10 שנים, בתקופה שבה תלמידנו יתחילו את דרכם בעולם. כיון שאיננו יכולים לצפות זאת, חלק גדול מהתכנים שאנו מלמדים מיותרים. אנחנו מלמדים כיום פיסיקה, אבל אולי הפיסיקה של עוד 10 שנים תהיה שונה לחלוטין.
מעבר לכך, ייתכן שבעוד 10 שנים הנגישות אל הידע שכבר כיום היא קלה בהרבה מאשר בעבר, תהיה עוד יותר נוחה וקלה, ומציבה בספק את כל ההשקעה הרבה שלנו בהנחלת ידע.
אולי הגיע הזמן להרגיל את התלמידים להיות יצירתיים, להקנות להם הרגלי עבודה (אפילו לא מיומנויות כי גם הן ישתנו) בתקווה שהיצירתיות וההרגלים יאפשרו להם להתפתח בעולם העתיד.