חכמת ההמונים

היות ואנחנו חיים במושב, כל שאלה הופכת להיות שאלה של חכמת ההמונים- והיא ללא ספק מוכיחה את עצמה. 

כל מי ששוקל לקנות רכב פונה בפורם של המושב לכולם, כל מי שרוצה לדעת על ספר מומלץ- כי מי שרוצה לראות סרט הערב עם הילדים מתייעץ ומקבל תשובה.

אמנם המדגם הוא יחסית קטן, סה"כ בסביבות ה-200 איש, אבל הוא עדיין מממלא מקום נהדר ביכולת שלנו לעבד מידע. למשל- אם מאוחר בלילה אני צריך תרופה (רק בריאות חמסה, חמסה) לילד חולה, ומבקש אותו בפורם- ייתכן ומיד יפנו אליי ויציעו לי תרופה אלטרנטיבית שלא הכרתי, או תרופה אחרת או שירותי בייביסיטר.....

מנגד, דוגמא אחרת שלא קשורה לחכמת ההמונים אלא למימון המונים: לפני כמה שנים רציתי לקחת את בית הספר שלי למרתו ןירושלים, אך לא היה לנו כסף להסעות. פתחתי קבוצה בHeadstart והצלחנו לגייס את הסכום הנדרש כדי לצאת למרוץ.

החוויה הייתה מדהימה, ומעל הכל היה מרתק לקבל מאנשים את הפידבק החיובי- אנשים, שאין לי מוג עד היום מי הם. (אך בזכות התמיכה קיבלו חולצה ומכתב תודה מהתלמידים....)

מישחוק

היות וחלק גדול מהשיעורים שלנו ב"היסטוריה באנגלית" הם מישחוק בפני עצמם- אני לא מוצא את הצמי מחפש מישחוקים נוספים. האתגר הנמצא בפני התלמידים מעסיק אותם יתר על המידה ומשם הם שואבים את אוצר המילים העיקרי שלהם לשיעור, וכך הם מבצעים את רוב המטלות שלהם. 

עם זאת, ישנם שלשה אלמנטים חשובים שגיליתי שיש להקפיד עליהם כשהשיחוק הוא חלק מרכזי מהשיעורים:

1) בתחילה, לעבוד בקצובות- זה ייתן לאלה שאינם בעלי בטחון עצמי גבוהה מדיי את היכולת להתמיד בחומר עם החברים שלהם, ומספר התלמידים האומרים "אין לי מושג מה לעשות" ישאף לאפס.

2) חובה להציג עם חברים את העבודות שלהם מול הכיתה- לפחו תבשלב הראשוני. החובה להציג ימנע עבודה יותר מדיי משותפת ויכריח אותם להכין בעצמם את העבודות כצורה יצירתית. 

3) לבסוף, חייבים לעבוד לבד- היכולת של התלמיד לעבוד לבד, יוכיח שהוא או היא הצליחו להבין וליישם את מה שהם למדו בשיעורים.

מישחוק הוא מעולה, אבל הוא חייב להיות מבוסס.

היפוך

היות ו"גונבים" לי כל המן שיעורי היסטוריה במשך השבוע (כי חייבים לעשות חזרה להצגת סוך שנה עכשיו!), לא נותר לי אלא לחפש דרכים לגרום לתלמידים ללמוד מרחוק. 

למזלי, הקמתי את האתר שלי, ואני משמתש בזה כדי לגרום לתלמידים לצפות בסרטונים הקשורים לחומר, ולאחר מכן להגיב בשאלות או לחילופין לתרגם את מה שראו.

היות ואחד השיעורים שאני מלמד הוא "היסטוריה באנגלית" אני שולח להם לראות את הסרטון הא למשל:

https://sites.google.com/a/eh.edum.org.il/dayveed/flipped

שהם צופים בסרטון ובשלב הראשון מתרגמים, בשלב השני הם עונים על שאלות שהם קיבלו.

במסגרת הכיתה ההפוכה אני גם משתף אותם בדפי עבודה שמכינים את החומר לשיעורים הבאים. למשל, דפים המכינים אותם לשיעור על האימפריה הרומית:

https://docs.google.com/a/eh.edum.org.il/document/d/1EU0xCwpeLoqawS2cy8BkUo7JWhW52eBX9gDUJgfxEjY/edit?usp=drive_web

העבודות פשוטות במודע, כדי לאפשר להם לעבוד בקלות ומיד לאחר מכן לחזור לכיתה ולהמשיך לעבוד. 

חשוב גם, בעיני, לתת להם מידי פעם עבודה כיפית (שהיא אפילו לא עבודה....) כמו לצפות בסרטון הקצרצר הזה:

https://www.youtube.com/watch?v=X5ifPdyiiwY

הספרנים (או "איך למצוא מידע ברשת ולהישאר בחיים")

המידע העצום העומד לקראתנו מאפשר לנו להכין שיעורים ברגע, למצוא תשובות לשאלות בשנייה שאנחנו מוציאים את הפלאפון מהכיס ואפילו להפוך את השיעור למערך למידה עבורינו. יש בכך חידוש עצום, שממעבירי אינפורמציה לתלמידים, אנחנו בעצם הפכנו להיות ספרנים. כל המידע בידינו ואנחנו רק צריכים להעביר את הכוח הזה לתלמידים שלנו. 

הדוגמא המצוינת של התלמידים שלימדו את עצמם להשתמש במחשב, מוכיח שהדבר רחוק מלהיות בשמיים (למרות כל המורות הטוענות כי "מאיפה לי לדעת את כל הדברים האלה, אני לא טובה בזה")- קצת התמדה וכל המידע חשוף. 

מתוך כך, הגדרת תפקידו של המורה הפך ל"ספרן" - אל אל לנו להמעיט בחשיבות התפקיד. דוגמא שהתרחשה באחד השיעורים שלי: בשיעור היסטוריה, עת התעסקנו ביוון העתיקה, ביקשתי מהתלמידים לתרגם את המילה "Persia" לעברית ולהוסיף תמונה. נשמע פשוט. אך יותר מתלמיד אחד הדביקו תמונה של שמעון פרס, או ילד מקבל פרס. לא תמונה של ממלכת פרס. חשוב לשקף לתלמידים את זה.

כמובן שלא פחות משמעותי להציג להם את הבעייתיות בקבלת מקור אחד כאמין כשהם חוקרים נושא. לא פעם אפשר להיתקל בבלוג שבעצם כתב את העבודה שאנחנו התבקשנו לכתוב- אך אם נקרא לעומק, נגלה שמדובר במשהו שמוטה לחלוטין לכיוון אחד.  (זה הופך להיות עוד יותר משמעותי בתקופה שהתקשורת נהנית לעשות עניין מכל מורה המעיז להביע את דעתו בשיעור).

לחלקנו יש את הספרן האגדי הזה שהכיר אותנו וחיכה לנו בהתרגשות עם הספר הבא בידיים כשהגענו להחזיר ולהוציא. המידע החשוף היום נותן לנו את האפשרות להציג לתלמידים עולם חדש ומרתק.

יחידה 7 חוכמת ההמונים

פירסמתי שאלה על התלבטות איזה רכב כדי לקנות למשפחה בת 2 מבוגרים ו2 ילדים
בתקציב זול, ומה דעתכם על ליסינג
התשובות לא היו רבות
חלק אמרו להתרחק מליסינג וחלק אמרו שזה תלוי בי.
לבסוף לא הצלחתי לקבל תשובה
אבל אני חושב שזה בגלל שלא המשכתי להקפיץ את ההודעה וגם כי אני לא כל כך פעיל
אני חושב שזה נחמד מאוד כל הנושא שכדי לקבל דעות של רבים
זה יכול לתאר מגמה או כל דבר מעניין
בכל מקרה אני ככה בוחר איזה סרטים לראות חוכמת ההמונים במקרה הזה
טובה לי מאוד

יחידה 7 - חוכמת ההמון

שלום,

השנה אני מלמד אזרחות אחריי שהרבה זמן לא עסקתי בזה, מכיוון שחיפשתי דרכים חדשות ומעניינות להעברת החומר העליתי שאלה בשלוש קבוצות ייעודיות בפייסבוק:

מורים לאזרחות - חטיבה עליונה

מורים לאזרחות ומדעי המדינה

חברה ברוח דיגיטלית

וזו היתה השאלה:

"מבקש את חוכמת וניסיון ההמונים כאן....

מלמד אזרחות השנה אך לא לבגרות, אני מלמד את מושגי היסוד, ואת נושא התקשורת. כבר שיחקתי איתם משחקים כגון:

Kahoot, Triventy, Socrative, NaraView

כבר עברנו על מחקרי מקרה (Case Studies) וניתחנו כתבות בעיתונים בכל דרך אפשרית. ועכשיו מחפש דרכים נוספות להפוך את הנושא ליותר מעניין, מעורר, שהם יקחו בו חלק פעיל. הם לא מקבלים ציון בכלל ואין למעשה מקל או גזר בכיתה בה אני מלמד, לכן זה הופך את עניין המוטיבציה ליותר מאתגר.

חשבתי על יצירת כלי עיתונאי בו הם מסקרים אירועים שונים ומשלבים בכתבות את מושגי היסוד, אבל זה לא נראה לי יעורר אותם מהישנוניות שלהם.

אשמח לעזרתכם ואם הנושא לא מתאים לקבוצה זו, אסיר אותו ואמשיך הלאה.

בתודה רבה מראש"

5 3 2

קיבלתי 10 תשובות וכולן היו ענייניות - רובן איכותיות. היו שרצו יותר מידע על מנת לתת מענה מדוייק יותר והקהילה אכן עזרה לי בקבלת פתרון. היו אלה שממש כיוונו עם הסברים מפורטים ומתוך התנסות אישית שלהם.

אני מרבה להשתמש בחוכמת ההמונים בקהילות ייעודיות. כלומר, כשאני זקוק לעזרה בנושא מסויים, לאחר שבדקתי וחיפשתי בעצמי ולאחר שפניתי לחבר/קולגה אני מפנה שאלות בפייסבוק בקבוצות שונות וכמעט תמיד מקבל תשובות לעניין.

כשתלמידים שואלים אותי או כשאני מלמד אוריינות דיגיטלית אני נוהג לתת את אותן הנחיות:

1. חפשו בעצמכם

2. שאלו חבר

3. שאלו בקבוצה שזו מטרתה

ולאחר קבלת התשובות מההמונים, בדקו אותן מול התשובות שאתם קיבלתם ללא חוכמת ההמון. כמו שימוש בשלושה מקורות מידע שונים, ערכו השוואה, בדקו מהימנות ועשו הערכה.

חכמת ההמונים

בכל שנה אני מלמדת כיתות ייחודיות (מב"ר ול"ב) ומקפידה לתפוח קבוצת ווטצאפ עם התלמידים מכיוון שקשר מיידי ואישי חשוב בכיתות אלה.
יום לפני בחינה בהיסטוריה, באופן קבוע התלמידים מתחילים לשאול בווטצאפ האישי ואני מבקשת מהם להפנות את השאלה לווטצאפ הקבוצתי. ואכן הם מפנים את השאלה ומיד תלמידים אחרים משיבים לשאלה שנשאלה. בצורה זו נוצרת קבוצת למידה וירטואלית, שבה נתרם לא רק השואל אלא גם אלה שלא שאלו מסיבות שונות: שכחו שיש מבחן, התביישו לשאול, חששו שילעגו להם וכו'. בשיח הלמידה שנוצר אני משתדלת לא להתערב (אלא אם כן יש טעויות הדורשות התייחסות), וכך האחריות ללמידה עוברת לקבוצת השווים.